השבוע צפוי מטר כוכבים נופלים, לילות של מטאורים, ורבים ירימו מבט לחזות בפלא השמיימי.
מה ראו הקדמונים כשהביטו ברקיע הנוצץ?
מספר שאלות הטרידו את מנוחת אנשי קדם: מהיכן מגיע אור הכוכבים? לאן נעלמת השמש? וממה עשוי החומר הכהה שבין הנקודות הנוצצות?
במיתולוגיה המצרית התפתחה אמונה כי האלה נוּת, "זו המכסה את השמיים" מקמרת את גופה הכחול מעל ארצם של מאמיניה, בולעת את השמש מדי ערב ומולידה אותה מחדש עם תומו של הלילה.
בראשית הימים, מספרת האגדה, היו נות ובן זוגה גֶּבּ – אל האדמה – בלתי ניתנים להפרדה. באותם ימים היו השמים מונחים על הארץ בצמידות כזו, עד שלא יכלו חיים להתקיים.
רק משנשף בהם אל האויר, והרחיק את הצמד זה מזו, התאפשר הקיום האנושי. אל האדמה נותר נטוע במקומו בעוד אלת השמיים נישאת למרחקים, כשגופה זרוע-הכוכבים נמתח מעל הקרקע כיריעה מרגיעה, חוצצת בין הסדר שעל פני האדמה לבין הכאוס בעולמות החיצוניים לו.
דורות של מצרים הביטו מעלה אל האלה הכמהה לשוב ולהתאחד עם אהובה, וצפו בשמי הכוכבים המגוננים, שהיו גופה. באחרית הימים, ידעו הכל, יקרסו השמיים, עת יתאחדו מחדש שני האוהבים שהורחקו זה מזה משך שנות קיום העולם.
ומהיכן הכוכבים?
כוכב הצפון, ראה כל מי שהביט אז בשמיים, נותר קבוע במקומו בעוד שאר חבריו משייטים בשמיים משך לילה שלם. אין זאת, סברו, כי אם כוכב הצפון הוא אשר מסיע את שאר הכוכבים במסילותיהם.
את האור הגנוז הוא מניח בזהירות במעין מריצה מרובעת, צורה שאנו נקרא לה לימים "העגלה הקטנה". אוחז בידית העגלה, יסובב אותה כוכב הצפון במעגל על פני הרקיע, זורה את האור בין קפליו של החומר הכהה, ויוצר את הנקודות הנוצצות מעלינו.
נסיים בניסוח יפהפה מספר ההלכות של הרמב"ם, "משנה תורה", המתייחס לברכה אותה יש לומר בעת שחוזים בתופעת הטבע הזו, אותה הוא מנסה לתאר:
"וְעַל הָאוֹר שֶׁבָּאַוֵּיר, שֶׁיֵּרָאוּ כְּאִלּוּ הֶן כּוֹכָבִים נוֹפְלִים וְרָצִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אוֹ כְּמוֹ כּוֹכָבִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן זָנָב, מְבָרֵךְ ... עוֹשֶׂה [מעשה] בְּרֵאשִׁית."
מאחלת שבוע מלא פלאות וכוכבים,
ומזמינה אתכם להצטרף אלי לאגוסט של סיורים נפלאים, כולם בירושלים – המקום הכי קריר להיות בו בעונה החמה.
להתראות בקרוב!