אש שנולדה מתוך מים
לאש שמדליקים בטקס דתי תמיד היתה משמעות עמוקה. אש התמיד במקדש, להבת נרות השבת וכמובן מדורות החג המתקרב. יותר מכל חג אחר, בל"ג בעומר מקבלת האש מקום מרכזי במיוחד. מעניין לגלות, ששורשי היום הזה נעוצים לא באש – כי אם דווקא במים.
בימי המקדש, שנים לפני הולדתו של בר כוכבא, נקראו ימים אלו שנגמרים בל"ג בעומר "פרוס עצרת", ובהם היו יוצאים לבדוק את מפלס המים בבורות. עד תקופה זו כבר ירדו כל גשמי השנה, ואין זמן טוב מזה לחישובים: כמה ירד, כמה נשאר, ואיך לכלכל את אספקת המים בעונה החמה, שיספיקו עד החורף הבא.
לימים, הונהגה עליה לקברי שמאי והלל בהר מירון סמוך ליום זה, והאגדה מספרת שבורות המים בהר היו מתמלאים באורח פלא כדי לספק מי שתיה למתפללים הרבים.
חיזוק לאווירת הנס נמצא גם בסיפור המבול בפרשת נח, הנפתח ב"שבעה עשר לחודש השני" (=יז אייר), ועל פי מגילות מדבר יהודה הסתיים בל"ג בעומר עצמו.
בתחילת האלף הנוכחי, מאות 12-13 ולאחריהן, הלכה וגברה מסורת מקומית של פקידת קברי צדיקים בעונה זאת. יהודים וערבים כאחד היו עולים להר מירון – וגם לנבי סמואל ומקומות נוספים – להתפלל ולבקש. צדיקים רבים קבורים בהר מירון, וההתקבצות התחלקה בין כולם. יתכן שאלו יהודי ספרד שגורשו מארצם והגיעו הנה, למודי תורת הסוד והזוהר, שהפכו את רשב"י דווקא למוקד ההילולה. בהשפעתם, נוסף לחג המים נופך של מיסטיקה והתעלות רוחנית.
יכול להיות שאת המדורות הביאו לכאן דווקא הצלבנים: מדורות בראש חודש היו בארץ תמיד, וגם בימי המרד השתמשו בשיטה זו כדי למסור הודעה למרחקים. אך מנהג הדלקה ביום זה לא נשמר. הוא מתחדש סמוך להגעת הצלבנים, שמביאים עמם מסורות אירופאיות, לעתים פגאניות, שבמרכזן – פסטיבל תבואה אביבי (=עומר) בו מדליקים מדורה בשעת הערב, חוגגים ורוקדים עד אור הבוקר.
תושבי הארץ אימצו את מנהג המדורות אל ה"זיארה", העליות לרגל ההמוניות, ומתרבות ערב לתרבות עבר – נכנסו המדורות לחגיגות ימי העומר. במאה ה-16 קיבל החג את אופיו הקבלי בזכות האר"י הקדוש ותלמידיו, שהעמיקו בקבלה ובזוהר, ומכאן המשמעות העמוקה שנוצקה לחיבור בין עליה למירון ופקידת קבר רשב"י, מחבר הזוהר במסורת, ובין הדלקת האש המסמלת פנימיות התורה.
ראשית ימי הציונות הביאו בכנפיהם את דמות הישראלי הגיבור, ומחנכיה חיפשו כידוע דמויות שיהיו מודל להערצה ולחיקוי. שמשון הגיבור הציב אתגר קשה, שכן הוא מנותק מלוח השנה. יהודה המכבי סיפק הזדמנות פז, ואכן סביב חג זה נכתבו שירי ילדים לאינסוף.
ואילו בר כוכבא, שאת סיפורו האמיתי לא היטיבו להכיר אז, וגודל האסון שהמיט המרד שלו על העם היה פחות ידוע – בר כוכבא הפך בקלות לדמות הלוחם הגיבור ומילא את המשבצת הנחוצה כל כך. בהיותו מקושר במסורת לימים אלו בעומר, הפך סיפורו למיתוס שנלמד מראשית ימי הגן, דמותו הפכה לנערצת, והמדורות שעד אז הודלקו באופן ספורדי סביב כמה קברי קדושים – הפכו מנהג נפוץ בכל עיר ושכונה.
מה שהתחיל כיום של נס ומים - הפך לליל חג של מדורות.